קתרין יוז כתבה את הספר הבלתי נשכח "מכתב שנשכח". גם הספר הנוכחי מגולל בשתי תקופות שונות, בהפרש של כארבעים שנה: 1975 מול 2016.

לפני כארבעים שנה בבלקפול נישאה מרי לתומאס רוברטס. למעשה הם כבר היו נשואים מגיל חמש. מרי ותומאס גדלו יחד ובבגרותם נישאו. תומאס עבד במכרה ומרי ניהלה את בית הארחה. כל בקשתה של מרי מתומאס היה שיתפטר מעבודתו המסוכנת במכרה. מרי הוסיפה וחידדה לתומאס שאם היא תהיה בהריון, היא לא תוכל לנהל את בית הארחה, ולגדל את הילד שייוולד להם.

אחרי שלוש שנים של ניסיונות סוף סוף הבשורה הגיעה – מרי בהריון. אבל הגורל רצה אחרת…

באותו ערב שמרי הייתה אמורה לבשר לתומאס את הבשורה שהוא עומד להפוך לאבא, תומאס לא שב הביתה מעבודתו במכרה. לעומת זאת, הטלפון צלצל בביתה לפנות בוקר, והיא התבשרה שהיה פיצוץ במכרה ויש כמה לכודים בתוכו. ו… תומאס ביניהם-אסון!

מכאן ואילך העלילה קופצת לבת' בשנת 2016.

בת' אומצה ולא ידעה מי אביה הביולוגי. הנתון הזה לא היה חשוב לה אילו בנה ג'ייק בן החמש, לא היה זקוק להשתלת כליה עקב אי ספיקת כליות.

לאחר שאמה – מרי נפטרה בת' פונה לביתה של האם על-מנת לפנות את דירתה מהחפצים. תוך כדי פינוי החפצים היא מצאה מעטפה. מה היה במעטפה? גזיר מעיתון של הגליון "מנצ'סטר איבנינג ניוז" מיום שני ה-26.7.1976. בכותרת נכתב: "בילוי בפאב הסתיים בטרגדיה".

מדוע שמרה מרי את הכתבה הזו מהעיתון?
האם הכתבה תהווה קצה חוט לסוד שמרי לקחה איתה לקבר?
הייתכן שבת' תצליח לגלות מי אביה הביולוגי?
מה באמת קרה לפני ארבעים שנה, שהיה חשוב עד כדי כך לשמור את הכתבה?
כיצד מרי קשורה למעטפה והטרגדיה בפאב?
איך מתחברים הקצוות הללו?

שתי התקופות הללו שזורות זו בזו, והסיפור מגולל לקורא לסירוגין בין שתי התקופות הללו.

בדומה לספרה "מכתב שנשכח" גם הספר הנוכחי, מגולל לקורא דרך הדמויות ומבוסס על מקרה אמיתי.

אסון המכרה התרחש ב-22.9.1934 בגרספורד שבבריטניה. פיצוץ אדיר הרעיד את המכרה ו-262 כורים שעבדו במכרה באותה עת נהרגו. המכרה נסגר ונפתח מחדש רק בינואר 1936.

גם כאן תמצאו החלטות שהתקבלו בלית ברירה, יד הגורל ובשבריר של שנייה, הכול יחד וכל אחד לחוד שינה את חייהן של מרי, בת' והסביבה הקרובה.

קל לקורא להתחבר לדמותן של בת' ומרי. מרי איבדה את בעלה ולא רק… ובת' חיפשה קצה חוט שיוביל אותה לאביה הביולוגי, ובנוסף היא איבדה את אימה ובנה זקוק להשתלת כליה.

אהבתי את בעלה של בת' בגילו הצעיר וכבוגר ובעלה של בת'. הדמויות הנוספות מפותחות והדוקות היטב. דייזי הינה הדמות הבולטת מתוך הסביבה הקרובה, שיש לה תרומה נכבדה לגורלו של ג'ייק הקטן שזקוק להשתלת כליה.

הכתיבה מרתקת וטומנת בתוכה גם הפתעות, ופיתולים שהופכים את הספר לבלתי אפשרי להניחו מהיד.

קתרין יוז מנצלת את הבמה ומציפה את החשיבות בתרומת איברים בספר. בסוף הספר הסופרת מחדדת את נושא השתלת אברים, ומבקשת מקוראיה להצטרף לרשימת התורמים, ולשתף בההחלטה את האנשים הקרובים.

אהבתי את הספר ועד כה ניתן להבחין, שקתרין יוז נשענת בספריה על אירועים היסטוריים, ובאומנות מופתית מצליחה לשלב את הבדיון לתוך ההיסטוריה ככפפה ליד.

בשורה התחתונה: "הגורל מערבב את הקלפים שבהם אנו משחקים." (ארתור שופנהאואר)

נהניתי וממליצה כשווה ערך למנת ביניים משובחת.

לי יניני
הוצאת מודן, פרוזה תרגום: נורית לוינסון, 302 עמודים מודפסים