כל אדם הוא סכר בין עבר ועתיד, כשהוא מת נשבר הסכר והעבר מתפרץ לתוך העתיד". יהודה עמיחי, "פתוח סגור פתוח." (מתוך הפתיח בספר)

שם הספר גזור מהתמונה שעל גבי הכריכה. האם זה הקור במערכת היחסים בין ליבי להוריה?

ליבי בת יחידה להורים ניצולי השואה. משפחה לא הייתה לה מלבד חבר של הוריה שנקרא "דוד", וצבט בחוזקה בלחייה שהייתה קטנה.

אביה היה שכיר במשרד רואה חשבון ירושלמי קטן. אימה אישה רזה, עם שיער בהיר ואסוף. תמיד לבושה בשמרנות, ועבדה בתפקיד שולי במשרד הבריאות.

ליבי נולדה להוריה בגיל מבוגר. האם הייתה בת 41 שליבי צנחה למערכת הזוגית שלהם. היא גדלה בבית קודר, אפל וחשוך ללא חום ואהבה. חיבוקים והבעת רגשות לא היו שם. הבית היה צנוע ושקט רוב הזמן. תריסיו היו מוגפים תמיד וכותלי הבית לא פגשו קרן שמש. בית נטול חום, לבביות ושמחת חיים.

בתום שירותה הצבאי ליבי החליטה לעבוד בתור קצינת מבחן ולעזור לאנשים. במסגרת עבודתה היא טיפלה ביניב שהגיעה אליה ,בעקבות הסתבכותו עם החוק ושוד קשישה ניצולת שואה.

יניב רכש את ליבה והיא מסייעת לו להשתקם. לאחר תקופת השיקום מערכת היחסים של ליבי ויניב, גולשים לרומן סבוך, ותוך כדי כך היא מגלה את נבכי נפשה ומסתורי ליבה.

מה גילתה ליבי על עצמה? כיצד התמודדה עם חשיפת העבר על הוריה? כיצד העבר השפיע על חייה?

ספר ביכורים מרתק ומסקרן. לא תמיד הזדהיתי עם מהלכיה של ליבי, למרות שהבנתי אותה בנקודות זמן מסויימות.

נהניתי מהכתיבה והקצב ואכן הוא נגמע בשלוק.

בשורה התחתונה: עוד ספר שאפשר לקרוא מתחת לפוך, על השפעת השואה על הדור השני וההתמודדות עם החשיפה ומערכות יחסים בכלל.

הצילום על גבי הכריכה מקסים ומעביר את צביונו של הספר לקורא. בחירה טובה!

לי יניני

דני ספרים, פרוזה מקור, 264 עמודים, 2021