הספר נכתב בהשראת סיפור אמיתי, בתוספת דמויות בדיוניות שמוסיפות את התבלינים לליבה.

"דסטינו" בתרגום מלאדינו "גורל". לאורך כל הספר הקורא נפגש עם המילה "דסטינו" במובנה הרוחני והמיסטי, שהיא מנת חלקו של האדם. המילה "גורל" מופיעה לא מעט פעמים במקורות. שאלת השאלות האם ניתן לשנות גורל, או שהוא נקבע מראש? האם האדם נולד למציאות מסוימת ואין לו שליטה על חופש הבחירה, יום, שעת הלידה, השתלשלות מחזור החיים, מועד המוות וכד'?

שום דבר אינו במקרה ולכל אירוע ותוצאה יש סיבה. האם זה הגורל? האם יש טעם לנסות, לשנות ולתעל אחרת את הנתיב שנקבע לנו מראש?

במעגל הראשון הספר מתחיל ביולי 1907 בסוזן אליינק. היא בת חמש ומתגוררת אצל משפחת כהן באי ביוקאדה ליד איסטנבול. אביה רפאל מידי פעם בא לבקר אותה. האב נאלץ למסור את סוזן למשפחה אחרי שאמה נפטרה ואחיה-הנרי התגורר אצל דודו עד שעבר לצרפת ללימודי רפואה.

לסוזן הילדה המקסימה חסרה לה דמות אם ובמקרה באחד הימים בעת ששיחקה עם כדור הכדור נפל לחצר של עליזה. סוזן סיפרה לאביה שעליזה מפנקת אותה בסוכריות והיא מבקשת מאביה שעליזה תהיה האימא שלה. רפאל כבר הבין במי מדובר…

מסתבר שעליזה ורפאל כבר הכירו ואפילו היו אמורים להינשא, אלא מה מכיוון שעליזה שימשה כבת לוויה של פלורה והנרי כהן, אמו של רפאל התנגדה לנישואין. לאחר איום שינושל מהירושה וינודה מהמשפחה נאלץ רפאל להינשא לויקטוריה ירושלמי. ליבה של עליזה נשבר והיא נאלצה לעזוב את משפחת כהן ולהתרחק מהמקום.

במעגל השני בפברואר 1889 באיזמיר מואיז עזריה ושלושת אחיותיו התגוררו עם אימן לאה. האב של המשפחה גויס, נשלח לפלשתינה ולא שב ולאה נאלצה לגדל את ילדיה לבד ללא דמות אב.

מואיז הבן היחיד התנגד לגיוסו לצבא התורכי, ובדרך לא דרך הצליח לברוח מהשרות הצבאי לניו-יורק ומשם לפריז. יד המקרה מביאה אותו חזרה לתורכיה לאיזמיר, כשבכל אותן שנים בהן נעדר המשפחה הייתה בטוחה שהוא כבר לא בין החיים ואיבדו תקווה.

מה הקשר בין שתי המשפחות הללו?

העלילה חולשת על כמה עשורים, בין שתי מלחמות עולם ומסתיימת ב-1953 בישראל.

מה קרה במשפחות הללו בכל התקופה הזו ועד כמה "הדסטינו" השפיע עליהם?

ספר מקסים שהחזיר אותי לילדות ולבית ההורים. אהבתי את סוזן והדמויות הנלוות שריפדו והוסיפו לדמות המרכזית.

רעיה אדמוני מצליחה בכתיבה מוקפדת ובגובה העיניים להחזיר לבמה את שפת הלאדינו העסיסית והרוויה פתגמים, ניבים ותובנות.

מוצאה של יהדות תורכיה מאנוסי ספרד שברחה לאזור הבלקן והביאה איתה את הניחוחות, האווירה, המסורת, המנהגים והערכה לדור המבוגר.

בספר "דסטינו" תמצאו הפתעות, טלטלות ותהפוכות חיים ללא רגע דל, וכמובן שלכל אירוע יש תובנה.

ממליצה בחום לכל מי שמתגעגע לשפה ולכל מי שרוצה הצצה לקהילת יהודי ספרד שברחה בזמנו לתורכיה, יוון, בולגריה וארצות נוספות בדרום מזרח אירופה. זה קצת בוסתן ספרדי של יצחק נבון ז"ל ותיבול של מלכת היופי של ירושלים של שרית ישי-לוי.

בסוף הספר תמצאו את הערותיה של רעיה אדמוני ועד כמה הסיפור המיוחד הזה אמיתי. גיבורי הספר עלו ארצה והתגוררו במושב נווה ימין ליד כ"ס. עד היום מתגוררת במקום הגב' ורדה לוי עזריה, ובשנת 2021 קיבלה את אות יקיר מועצת נווה ימין.

בשורה התחתונה: צוהר לקהילת דוברי הלאדינו שלצערי הולכת ונעלמת.

ארמנאס אן ארמנוס (תרגום: חברות וחברים) ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאה: אוריון, פרוזה מקור, 369 עמודים, 2022

מתוך הכריכה האחורית:

"מצאתי לי אימא חדשה!" מודיעה סוזן בת החמש, היתומה זה שנתיים מאימה, לאביה רפאל. היא לא יודעת שאותה אישה הייתה בצעירותה אהובת ליבו של אביה ונאסר עליו לשאת אותה לאישה בשל מעמדה הנמוך. האם ייענה רפאל לרצון בתו ויישא אותה עתה לאישה? וכיצד תגיב המשפחה?

מואיז נמלט מהצבא הטורקי, מגיע לפריז וקובע שם את מקום מושבו ואת חייו. האם תגרום יד הגורל לכך שישוב אי פעם למשפחתו שבאיזמיר, המשפחה שבטוחה שהוא טבע בים?

וכיצד קשורים שני הסיפורים הללו זה לזה?

"דסטינו" ("גורל" בשפת הלאדינו) מביא, אולי לראשונה בספרות הישראלית, את הווי החיים של יהדות טורקיה שמוצאה בספרד, החל מהמאה ה־19 ועד למאה ה־20, את הניחוחות, את המנהגים ואת המסורת בת מאות השנים, שהשמירה עליה אינה מאפשרת ליחיד לבצע את רצונו שלו.

הספר נכתב בהשראת סיפור אמיתי, והוא מלא תהפוכות והפתעות שמשאירות את הקורא במתח למן ההתחלה ועד לעמוד האחרון.

רעיה אדמוני עבדה עשרות שנים ב"קול ישראל". את הבסיס לסיפור הזה שמעה מאחת המרואיינות שלה בתוכנית "בית הורי". מבין מאות רבות של סיפורים, היה הסיפור הזה כה מפתיע, שהיא ביקשה את רשות המספרת לכתוב רומן על פיו.

זה הרומן השני מפרי עטה, אחרי שהרומן "חלומות" זכה להצלחה בקרב הקוראים. בעבר הרחוק יותר פרסמה רעיה גם ספר ילדים בשם: "אימא אומרת מאוחר".